לייעוץ ללא התחייבות חייגו – 09-9555975 | 050-5875155 (מלכי)

בעת פרידה של בני זוג, לאחר תקופת החיים שבה חיו יחדיו, לרוב בתחושת שיתופיות וחלוקה, השניים צברו ו/או השתמשו ברכוש משותף, כחלק מהמערכת הזוגית שלהם. אי לכך, בעת פרידה, בנוסף להליך הגירושין (במידה והשניים היו נשואים), הם יצטרכו להתמודד עם נושאי מעטפת, כגון: חלוקת רכוש, משמורת ילדים (במידה ולשניים יש ילדים משותפים) ותביעות נלוות נוספות. במאמר זה נעסוק בחלוקת הרכוש בין השניים. ראשית, כדי להבין את נושא חלוקת הרכוש, נסקור מהו הליך הגירושין בישראל, לרבות: פירוט על בית הדין הרבני, תביעת גירושין, עילות גירושין, הליכי נגזרת מהליך הגירושין, מרוץ הסמכויות ומתן גט. כחלק מהדין הנוגע לחלוקת רכוש, נסביר על חוק יחסי ממון ועל הסדר איזון משאבים, על מה שקדם לחוק ותקף כיום, על ידועים בציבור (חזקת השיתוף) ועל הסכם ממון.

חלוקת רכוש

מאמר זה מובא לנוחיותכם, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

הליך הגירושין בישראל:

א. בית הדין הרבני:

בית הדין הרבני הינו ערכאה הכפופה למערכת בתי המשפט. פסיקותיה נקבעות בהתאם להלכה היהודית. סמכותה של ערכאה זו נרכשת על פי האמור בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). מלבד סמכות הפעולה של בתי הדין, חוק בתי דין רבניים מסמיך את הנושאים הנדונים בערכאות הללו והם: ענייני גירושין ונישואין.

על נושאים אלו, יש לבתי הדין הרבניים, סמכות בלעדית. כלומר, יהודים לא יכולים להינשא או להתגרש על פי הדת, שלא בפנייה לערכאה זו, שהיא בתי הדין הרבניים. מלבד סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני לעסוק בנישואין וגירושין, הוא יוכל לדון גם בנושאים הקשורים מטבעם להליך המרכזי, וזאת על ידי "כריכת" נושא המשנה לנושא העיקרי. לדוגמא, בדבר גירושין, ניתן לכלול: מזונות ילדים ואישה, הסדרי ראייה ומשמורת ילדים (במידה ולשניים יש ילדים משותפים בעת הגירושין), חלוקת רכוש– שעליה נרחיב בהמשך, תביעת כתובה ועוד. קבלת ההחלטות בבית הדין הרבני, הינה על בסיס ההלכה היהודית, וזאת בהתבסס על עקרונות המשפט האזרחי במקביל, אם כי במקרים רבים ישנה התנגשות בין ערכי הדת, לדמוקרטיה ושוויון.

הכרת האמור – חשובה בפנייה לערכאת בית הדין הרבני. הסיבה לכך מצויה בנושאי נגזרת. למרות הסמכות הבלעדית, קיימת בחירה לכאורה, באפשרות לפנות בנושאי נגזרת. הסיבה לכך הינה משום שהערכאה הטבעית לאותם נושאי נגזרת, היא בית המשפט לענייני משפחה, שהיא ערכאה העוסקת בכל הנושאים הנוגעים לתא המשפחתי, כפי שמתואר בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו–1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה").

הדין אשר מסדיר את חלוקת הסמכויות בין שתי הערכאות, מקנה סמכות לערכאה הראשונה בזמן שבה פותחים את התיק. הערכאה השנייה בזמן, הופכת לחסרת סמכות, ולכן – כל החלטה שתינתן בערכאה השנייה בזמן, תיחשב "חריגה מסמכות". לאור כפל הערכאות, נטמע הביטוי "מרוץ הסמכויות", שבו כל אחד מהצדדים ממהר לפנות לערכאה המטיבה עם מצבו. לרוב, בהמשך להליך גירושין ובנסיבות מסוימות, תעדיף האישה לפנות לערכאה הנחשבת ליברלית יותר בתפיסתה, ומכאן – תמהר להגיש בבית המשפט לענייני משפחה, לעומת הגבר שירצה לזכות בעליונות, לאור תחושת אי השוויון כלפי נשים (בנושאים מסוימים) בבתי הדין הרבניים. בתי הדין הרבניים פרוסים בשניים עשר מוקדים ברחבי הארץ, כאשר ערכאת הערעור הינה בית הדין הרבני הגדול הממוקם בירושלים.

נעיר כי בבתי הדין הרבניים פוסקים דיינים, שהם מקביליהם של שופטים, בדרך כלל בהרכבים של שלושה בכל דיון. בחירת הדיינים נעשית בוועדת מינויים של משרד המשפטים, בדומה למינוי שופטים. בעמידה בפני וועדה זו, יש צורך בידע משפטי ואסמכתאות לכך וכן ידע הלכתי ואסמכתאות מפי אנשי דת.

ב. תביעת גירושין:

גירושין בישראל, יוכלו להתקיים כאשר בני זוג נישאו בהתאם לדתם, וזאת משום שמדובר במעשה שבדין הדתי. על זוגות יהודים תופעל ערכאתו של בית הדין הרבני, אשר לו הסמכות לדון בנישואין וגירושין כאמור, בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים. פנייה להליך גירושין, תעשה אך ורק בבתי הדין הרבנים, וזאת כאשר מדובר בזוגות שנישאו כדת משה וישראל. כאשר מדובר בזוגות יהודים שנישאו בדרכים אלטרנטיביות, אזי בתי הדין הרבני יראו צורך לבצע בהם "גט לחומרא" (לדוגמא, כאשר שני יהודים נישאו בנישואים אזרחיים, ואז, בפנייתם להתרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה, בקשתם תופנה לבדיקה בבית הדין הרבני. כאשר אלו יהודים, ובמידה ובית הדין הרבני יכיר בנישואיהם, הוא זה שיבצע בהם גט לחומרא). ההליך יכלול פנייה של אחד הצדדים, כלומר, הגשת תביעת גירושין, או לחילופין, רצון השניים להיפרד ופנייה לבית הדין הרבני. אם יש הסכמה בין השניים, הם יצטרכו להוכיח עילת גירושין (שעליה נרחיב בהמשך). כאשר לא קיימת הסכמה, ההליך הופך סבוך יותר, וכולל בתוכו: טענות הצדדים והוכחות, כל אחד ועילתו. יש לציין כי מתן הגט (עליו נרחיב בהמשך. הוא התוצאה הסופית בהליך הגירושין) ייתפס בעיני בית הדין הרבני כמוצא אחרון לפתרון בעיותיו של זוג.

הסיבה לכך טמונה בדין הדתי, לפיו ערך הנישואין הוא ערך עליון ויש לשומרו כמעט בכל מחיר. במקרה כזה, כאשר בית הדין הרבני סבור כי על השניים לנסות לשפר נישואיהם לפני הליך הגירושין, הוא יפנה את השניים להליך המכונה "שלום בית", שבו ייקבע הסכם בין בני הזוג, הקובע את התנהלות השניים, בדגש על הפערים במערכת היחסים ביניהם, וייקבע בו זמן המכונה "תקופת בייניים", שבו על בני הזוג לקיים את ההסכם. על מנת לוודא את קיומו, ההסכם כולל הגבלות ואף סנקציות שיאפשרו את קיום ההסכם ביניהם, כגון: חיוב לגור ביחד, צו עיכוב יציאה מן הארץ, הגבלות על חשבון הבנק ועוד. במידה ורק אחד מבני הזוג מעוניין בגירושין, האחר יוכל להגיש בעצמו תביעה לשלום בית.

לאחר התקופה האמורה, במידה וזו לא תצלח, יעברו השניים להליך הגירושין. לאחר מציאת עילת גירושין, בית הדין הרבני יאשר את מתן הגט, והוא גושפנקא לסיום קשר הנישואין. הדבר ייעשה בטקס שבו "מגרש" הבעל את אשתו, מבעלות עליה ואחריות על חייה. חשוב לציין כי לעיתים, אחד הצדדים יוכל להגיש את תביעת שלום הבית, שלא בצורה כנה, על מנת להטיל על האחר את הסנקציות האמורות כחלק מההסכם, ואז, יבדוק בית הדין הרבני את כנותו של האחר ואת כוונותיו. זה שיהיה מעוניין בשלום בית וגישור, יזכה ל"נקודות זכות" בהליך הגירושין עצמו, במידה ויתנהל.

ג. עילות גירושין:

עילת גירושין היא סיבה שבגינה מאפשרת הדת את סיום קשר הנישואין בין שניים, כאשר יש לזכור כי נישואין הינם ערך עליון ביהדות. להלן, העילות המנויות בדת היהודית:

מומים ומחלות – מדובר בעילה שתעלה כנגד האחר, במידה ולבן הזוג היה מום מלפני הנישואין, עליו ידע ולא שיתף את הצד השני. הטוען לעילה, יצטרך להוכיח כי לא ידע על כך ולא הייתה לו אפשרות לדעת על כך, וכן שהאחר ידע על כך והסתיר זאת ממנו. במידה וגם בעל המום או המחלה לא ידע על כך והדבר נעשה בתום לב, אין זה מקיים את העילה האמורה.

מעשה כיעור – מדובר בעילה המופנית כלפי האישה בלבד. עילה זו תקוים, כאשר לדברי בית הדין, האישה "עשתה מעשה שאישה צנועה לא תעשה". בהגדרה זו יוכלו להיכלל כל מקרי הייחוד עם גבר שאינו בעלה. על פי הדת מדובר בכל סיטואציה שבה אישה שוהה בחדר סגור עם גבר אחר. לדוגמא: במעלית, במשרד וכו'. כאמור, לא ניתן להשתמש בעילה זו כלפי גבר.

בגידה – מדובר בעילה נוספת, המופנית כלפי האישה בלבד. כאן, מדובר ביחסים אינטימיים של האישה עם גבר שאינו בעלה, כלומר: "בעילת זנות". עילה זו מחייבת את הגט של השניים. גם אם ימחל לה בעלה – היא תהיה אסורה עליו. יתרה מכך, במידה ובעתיד היא תרצה להינשא למאהבה, עמו בגדה בבעלה, בית הדין יאסור עליה לעשות כן, וזאת בעזרת תרשומת המצויה ברבנות ברחבי הארץ, דבר המכונה "אסורה לבעלה ובועלה".

אי קיום יחסי מין – עילה העולה על ידי האישה כנגד בעלה. הדבר יעלה רק במקרי קיצון, שבהם הגבר אינו יכול לספק את צרכיה המיניים של אשתו, זאת בבחינת מילוי מצוות "פרו ורבו". דוגמא לכך: מחלת האימפוטנציה ואחרות.

ד. הליכי נגזרת מהליך הגירושין:

כאמור, כאשר שניים יפנו להליך גירושין, כחלק מההליך ולאור השיתוף שנוצר ביניהם, הם גם יאלצו להסדיר נושאים נוספים: לא רק מעמדם והסטטוס כגרושים, אלא גם נושאים כמו מזונות, משמורת ילדים וחלוקת רכוש (על כך – בפרק הבא). להלן, פירוט קצר בדבר הליכי נגזרת, כגון תביעת מזונות ותביעת משמורת:

תביעת מזונות – אב חייב לשאת במזונות ילדיו באופן מוחלט, בהתאם לדין הדתי–אישי שחל עליו. מדובר בחובה דתית, שתכליתה לאפשר לילדיו של האב קיום כלכלי הולם, וזאת גם אם האב אינו מתגורר עמם. במסגרת קביעת גובה דמי המזונות, לוקחים בחשבון את הכנסת האב, הכנסת האם, רמת החיים של הילדים וכמובן את צרכיהם. זאת – כאשר יש מינימום המבטיח אורח חיים סביר והתפתחות קטינה של קטינים. ככלל, תשלום המזונות נמשך עד לגיל 18, אך לרוב, מוטלים מזונות גם בעת השירות הצבאי (אך בשיעור מופחת יותר). כפי שתיארנו לעיל, תביעת מזונות יכולה להתברר בבית הדין הרבני, אך גם לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לעסוק בענייני מזונות.

חשוב לציין כי כעת, ובעיקר כאשר תביעה זו נידונה בבית המשפט לענייני משפחה, ייבחן מתן מזונות על ידי האם, וזאת כאשר מצבה הכלכלי טוב משל האב וכאשר המשמורת אינה מצויה בידה. פסיקה תקדימית מהעת האחרונה, אף חילקה את נטל המזונות בין האב לאם, וזאת כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת, והם בגילאי 15–6. אז, יבחנו את השתכרות ההורים ויחלקו ביניהם את נטל המזונות.

תביעה למשמורת – נושא נוסף ומהותי ביותר, כאשר לשניים יש ילדים, הוא סוגיית משמורת הילדים והסדרי הראייה , וזאת במטרה להבטיח את טובת הילדים. במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים, בעת גירושין, על ההורים להסדיר מי מהם ישמש בתור הורה משמורן, ובהתאמה – מה יהיו הסדרי הראיה שיוענקו להורה שני. מדובר בהגדרה, לפיה אצל ההורה המשמורן יתגוררו הילדים, וההחלטות שבשגרה יתקבלו על ידו. להורה השני, שאינו משמורן, יהיו הסדרי ראייה, שהם הסכמים בדבר זמני השהות של הילדים עם ההורה. כאשר ייקבע הורה משמורן, תהיה זו משמורת בלעדית. במידה ושני ההורים יהיו משמורנים, תהיה זו משמורת משותפת, ואז – זמנם של הילדים יחולק שווה בשווה בין שני ההורים.

ה. גט

מסמך זה הינו מסמך הלכתי. על פי המקורות, כוונת המילה גט היא שטר, המוכר בבית הדין הרבני ונכתב בדיו על קלף, בהתאם להלכה. מדובר במעשה חד צדדי של הגבר, שבו האישה אינה צד לעניין, בהתאם לתפיסת האישה בעבר, כרכושו של הגבר ותלויה ברצונותיו. אקט מתן הגט הוא סמלי ונעשה בבית הדין הרבני. על מנת לוודא את תקינות הגט, יש מספר עקרונות שבהם יש לעמוד: על הגבר לגרש את אשתו מרצונו החופשי בלבד ולא בכפייה. הגט ייכתב על ידי סופר סתם שכותב את הגט לזוג הספציפי אשר בעניינו דנים, הגט צריך להינתן לאישה על ידי הגבר ביד, ובמעמד זה יהיו שני עדים למאורע. לאחר מתן הגט, יוציא בית הדין הרבני פסק דין פורמלי, על מנת לתקף משפטית את המעשה, דבר המכונה "מעשה בית דין", וזאת בצמוד לתעודת גירושין הניתנת ומאפשרת לפנות למוסדות ממשלתיים, להסדרת המעמד החדש.

חלוקת רכוש:

א. חוק יחסי ממון והסדר איזון משאבים:

חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), הינו החוק הישראלי המסדיר את ענייני חלוקת הרכוש בעת פרידה של בני זוג נשואים. חוק יחסי הממון חל על מי שנישאו החל משנת 1974. בעת פרידה של זוג נשוי וסיום הקשר הזוגי, יחולק רכושם של השניים בהתאם להלכת איזון משאבים, על בסיסה מושתת חוק יחסי ממון.

על פי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון: "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין (2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על–ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני–הזוג בשל נזק גוף, או מוות;(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם". על פי הסעיף, ההתייחסות תעשה בדרך כלל לנכסים שנצברו בעוד הזוג היה ביחד, חי בשיתוף וכן לנכסים שצברו במשותף. בסעיף 5(ב) לחוק יחסי ממון, מתייחס החוק לחלוקת הרכוש בעת פטירת אחד מבני הזוג. במקרה כזה, יועבר החלק המתואר בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, ליורשיו של הנפטר.

ב. בעבר (וכיום לידועים בציבור) – חזקת השיתוף:

בטרם חוקק חוק יחסי ממון, בשנת 1974, חלה חזקת השיתוף. על פי חזקת השיתוף, השניים יצרו ביניהם יחסים, תוך בחירה בשיתוף בחייהם, אחד של השני, בכל תחומי החיים, לרבות בעניינים הממוניים. לכן, בעת פרידה, יש לחלק את רכושם שווה בשווה (פרט לסייגים הנוגעים לרכוש מסוים אשר הגיע לפני הנישואים או מיסוד הקשר). חזקה זו נתפסה כלא שוויונית, משום שמצבים רבים הביאו צד אחד אשר הגיע מרובה נכסים לעומת השני, לסיים את הקשר, תוך שהוא מעניק מחצית מרכושו לשני, ללא כל הצדקה לכך. ומכאן נוסד חוק יחסי ממון, אשר בא לתקן את חוסר השוויון. יש לציין כי חזקת השיתוף חלה גם היום על זוגות שנישאו לפני שנת 1974 ועל זוגות המוכרים כ"ידועים בציבור".

ג. הסכם ממון:

האמור בדבר חוק יחסי ממון, הסדר איזון משאבים או חזקת השיתוף, אינו חל, כאשר לבני הזוג קיים הסדר ספציפי בדבר רכושם, שהוא הסכם ממון. החוק הישראלי והחזקות הקיימות, משמשות כברירת מחדל, כאשר אין הסדר קיים. הסכם הממון הינו הסכם הנחתם לפני מיסוד הקשר הזוגי, שבו חלוקה לשני נושאים עיקריים: האחד, בנוגע לרכוש האישי עוד לפני מיסוד הקשר, והאחר, בנוגע לחלוקה במידה והשניים נפרדים. להסכם מסוג זה מספר יתרונות בולטים: יעילות, וודאות ואמון.

מנגד, המתנגדים טוענים שיש בכך מעין פגיעה ברומנטיקה, וזאת כאשר זוג אשר נכנס למערכת יחסים ומחליט על מיסוד הקשר, חושב לעיתים על סיומו. יש להכיר כי ההסכם האחרון בזמן, הוא זה שיילקח בחשבון, במידת הצורך. כמו כן, במידה ויהיה חשש להטיה בחוזה שלא בתום לב, לא יוכר הסכם הממון, ובעת הצורך יפנו את בני הזוג לברירת המחדל החוקית, שהיא חוק יחסי ממון והסדר איזון משאבים או חזקת השיתוף.

לסיכום:

חלוקת רכוש בין בני זוג, לרוב תבוצע לאחר פרידתם של השניים, דבר המצריך ניהול משפטי קפדני, במיוחד כאשר הדבר מלווה בהליך גירושין סבוך, בין ערכאות מקבילות – שהן בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה, הליכים נגזרים (משמורת ילדים במידה ולשניים ילדים משותפים, תביעות כתובה, הסכם שלום בית ועוד) וכדומה.

זאת ועוד, להליך חלוקת הרכוש, ישנן משמעויות הרות גורל על המשך חייהם של השניים, ולכן, לרוב נמצא ויכוחים רבים סביב נושא זה, בעיקר אם אין הסכם בין בני הזוג. אי לכל אלה, יש להסתייע בעורך דין לענייני משפחה. עורך דין מסוג זה יוכל לייעץ עוד בטרם כניסה להליך המשפטי, להסביר על ההשלכות של כל הליך והליך, וכן לייצג ולהופיע בערכאות השונות, במידת הצורך.

סגירת תפריט
לייעוץ ללא התחייבות - לחץ כאן

לייעוץ ללא התחייבות
חייגו:
09-9555975
050-5875155 (מלכי)

או צרו איתנו קשר באמצעות הטופס

משרד עורכי דין מלכי מרידור

מלכי מרידור - משרד עורכי דין

 

דילוג לתוכן