לייעוץ ללא התחייבות חייגו – 09-9555975 | 050-5875155 (מלכי)

הסכם ממון, כשמו כן הוא – הסכם אשר עוסק בענייני הממון שבין בני הזוג. הכוונה ל"בני זוג" אינה חלה רק על בני זוג נשואים, מכאן נראה כי הסכם ממון נכון ורלוונטי גם לזוגות "ידועים בציבור". בני זוג אשר מנהלים מערכת יחסים, למעשה יוצרים שיתוף ושילוב החיים של האחד בשני. מכאן, השיתוף מתרחש בכלל רבדי החיים, לרבות ובעיקר שיתוף בנוגע לנכסים שאותם רכשו במהלך חייהם, בנפרד או כזוג.

הסכם הממון הינו הסכם שאותו עורכים בני הזוג יחד, ומטרתו העיקרית והברורה היא: למנוע חילוקי דעות עתידיים בנוגע לשאלת הממון. כלומר, בני זוג שמגיעים להחלטה לערוך הסכם ממון, קובעים מראש את אופי חלוקת הרכוש ביניהם. ההחלטה לערוך הסכם ממון, למעשה קובעת את מצב הדברים מראש, כלומר – בני הזוג מודעים לחלוקת הרכוש שתהיה ביניהם, אם ביום מן הימים יחליטו השניים על פירוק התא המשפחתי. יש שיגידו כי עריכתו של הסכם ממון מנבאת רעות לזוג אשר התחיל את חייו המשותפים. מנגד, יש שיגידו שבהתקיימו של הסכם ממון, הדברים ברורים ובכך נמנעות מחלוקות קשות. במאמר המובא לפניכם/ן נעסוק בנושא האמור, הסכם ממון. בין היתר, נציג את הליך הגירושין במדינת ישראל, ואת תביעת הרכוש, כנגזרת מתביעת הגירושין. כמו כן, בהמשך, נסביר לעומק מהו הסכם ממון, מה הוא כולל וכיצד עורכים אותו.

יובהר, כי מאמר זה הינו מאמר תוכן אשר חובר על מנת לחשוף אתכם/ן, הקוראים והקוראות, לפן המשפטי בנושא האמור. מכאן, כי מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה.

הליך הגירושין בישראל:

הליך הגירושין במדינתנו, למעשה מתנהל על פי הדין הדתי, וזאת בשל העובדה כי הדין האישי כולו מושתת על הלכה יהודית קדומה. ברוב המדינות בעולם, הן מוסד הנישואין והן הליך הגירושין, מנוהלים על פי חוק חילוני, אך בישראל מוסד הנישואין והליך הגירושין ייעשו על פי דין דתי – הלכה יהודית. מכאן, כי ערכאות השיפוט הרלוונטיות לדיני המשפחה, פועלות על פי ההלכה היהודית. על מנת להבין את אופי ניהול הליך הגירושין, עלינו להכיר תחילה את ערכאות השיפוט, כדלקמן:

א. בית הדין הרבני

בית הדין הרבני הינו ערכאה הכפופה למערכת בתי המשפט. פסיקותיה נקבעות בהתאם להלכה היהודית. סמכותה של ערכאה זו, נרכשת על פי האמור בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). בית הדין הרבני מחזיק בשלל סמכויות לעסוק בנושאים הקשורים בינו לבינה. כמו כן, חוק בתי הדין הרבניים מקנה לבית הדין הרבני, את הסמכות הבלעדית לעסוק בהליכי נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים. כלומר, יהודים לא יכולים להינשא או להתגרש על פי הדת, אלא רק בפנייה לערכאה זו.

מלבד סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, לעסוק בנישואין וגירושין, בית הדין הרבני מחזיק גם בסמכות לעסוק בנושאים הקשורים מטבעם להליך הגירושין, וזאת באמצעות "כריכתם" לתביעת הגירושין. נסביר: עם הגשת תביעת הגירושין, יצטרכו בני הזוג יחד (וזאת בהתחשב בכך שתביעת הגירושין הוגשה יחד), או לחילופין – בן הזוג שהגיש את תביעת הגירושין, להציג עילת גירושין. לאחר מכן, יוכלו בני הזוג ביחד, או בנפרד, "לכרוך" כל נושא הקשור מטבעו להליך הגירושין. לדוגמא – מזונות ילדים ואישה, הסדרי ראייה ומשמורת ילדים (אם לשניים, בעת הגירושין, יש ילדים משותפים), חלוקת רכוש, תביעת כתובה ועוד.

קבלת ההחלטות בבית הדין הרבני, הינה על בסיס ההלכה היהודית, וזאת בהתבסס על עקרונות המשפט האזרחי במקביל, אם כי במקרים רבים ישנה התנגשות בין ערכי הדת לדמוקרטיה ושוויון. הכוונה בכריכת התביעה, היא למעשה, כי על מנת שבית הדין הרבני יעסוק באחד מהנושאים האמורים, אזי מגיש הבקשה, צריך לכרוך את התביעה, לתביעת הגירושין הקיימת. בית הדין הרבני אינו רשאי לעסוק בנושאים הנלווים להליך הגירושין, מבלי שנפתחה תביעת גירושין בפניו. הסיבה לכך הינה משום שהערכאה ה"טבעית" לאותם נושאי נגזרת, היא בית המשפט לענייני משפחה, אשר משמש כערכאה העוסקת בכלל הנושאים הקשורים לתא המשפחתי. על ערכאה זו נרחיב בהמשך.

הגישה המסדירה את חלוקת הסמכות בין השניים, היא בהקניית סמכות לערכאת הראשונה בזמן, שבה פותחים את התיק. אז, הערכאה השנייה בזמן, הופכת לחסרת סמכות, ולכן כל החלטה שתינתן בערכאה השנייה בזמן, תחשב "חריגה מסמכות". כלומר – הסמכות לעסוק בנושא נגזר להליך גירושין, ניתנת לערכאה הראשונה שאליה פנו. מכאן נראה כי קיים "מרוץ סמכויות" בין ערכאות השיפוט הרלוונטיות. הביטוי "מרוץ הסמכויות", למעשה מציג מצב שבו כל אחד מהצדדים, ממהר לפנות לערכאה המיטיבה עם מצבו. לרוב, בהמשך להליך גירושין ובנסיבות מסוימות, תעדיף האישה לפנות לערכאה הנחשבת ליברלית יותר בתפיסתה, ומכאן – תמהר להגיש בבית המשפט לענייני משפחה, לעומת הגבר, שירצה לזכות בעליונות, לאור תחושת אי השוויון כלפי נשים (בנושאים מסוימים) בבתי הדין הרבניים. נוסיף כי הליך גירושין יידון בבית הדין הרבני, רק וכאשר מדובר בבני זוג יהודים. דהיינו – בני זוג שאינם יהודים, בני זוג מעורבים, בני זוג חד מיניים וכדומה, לא יפנו לערכאת שיפוט זו, בגלל שבית הדין הרבני כלל אינו מכיר בהם כזוג נשוי. במצבים האמורים, יפנו בני הזוג לערכאת השיפוט המקבילה – שהיא בית המשפט לענייני משפחה, עליו נרחיב בהמשך.

ב. בית המשפט לענייני משפחה:

בית המשפט לענייני משפחה הינו טריבונל ייחודי ומומחה בכל הנוגע לענייני התא המשפחתי, שאת סמכותו לעסוק בדין האישי, שואב מחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו–1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה"). למעשה, בית המשפט לענייני משפחה משמש כערכאת שיפוט מקבילה לבית הדין הרבני, ונראה כי הערכאות האמורות, מחזיקות בסמכויות מקבילות. זאת, מלבד הסמכות הבלעדית של בית הדין הרבני לעסוק בהליכי נישואין וגירושין. בין סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה, נמצא את הנושאים הבאים: צוואות וירושות, מזונות אישה ומזונות ילדים, אימוץ ילדים, אפוטרופסות, חלוקת רכוש, משמורת, ידועים בציבור וכדומה. בשונה מהליך ה"כריכה" שמבוצע בבית הדין הרבני, לבית המשפט לענייני משפחה יוגשו תביעות נפרדות לכל נושא. לדוגמא – תביעת מזונות, תביעת רכוש וכדומה. הגשת התביעה בנושאים הנלווים להליך הגירושין, אינה מותנים בפתיחת תביעת גירושין בבית המשפט, וזאת בשל העובדה כי תביעת גירושין תדון אך ורק בבית הדין הרבני.

יובהר, כי לא פעם פונים זוגות לבית המשפט לענייני משפחה, וזאת על מנת שיתיר את נישואיהם, אלא, שמדובר בבני זוג מדתות שונות (לדוגמא – יהודייה ונוצרי), או לחילופין – בני זוג חד מיניים. במקרים אלו, לבית המשפט לענייני משפחה, יש סמכות להתיר את נישואיהם, וזאת בהתאם לחוק "התרת נישואין". במקרה של בני זוג אשר נישאו בהליך אזרחי, יפנה בית המשפט לבית הדין הרבני, והאחרון יבדוק את "יהדותם" של בני הזוג, ובהתאם ייתן להם "גט לחומרא". בית המשפט לענייני משפחה, משמש כבית משפט בדרגת בית משפט השלום, ומכאן, שבהליך ערעור על החלטותיו, הערעור יוגש בזכות לבית המשפט המחוזי, ובערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, הערעור יוגש ברשות לבית המשפט העליון.

תביעת גירושין:

כאמור, תביעת הגירושין תדון בבית הדין הרבני בלבד ובאופן בלעדי, ותעשה באמצעות פנייה של בני זוג לערכאה האמורה. זאת, כאמור, כאשר מדובר בזוגות שנישאו כדת משה וישראל. כמו כן, הליך הגירושין יהיה תקף לזוגות יהודים שנישאו בדרכים אלטרנטיביות ובתי הדין הרבני יראה צורך לתת להם "גט לחומרא". הליך הגירושין עצמו, יכלול פנייה של אחד הצדדים לתביעת גירושין, אך כמובן, יתכן שייעשה גם על ידי פנייתם של בני הזוג, יחד. במידה וישנה הסכמה בין השניים, אזי יצטרכו להוכיח עילת גירושין (עילות גירושין נקבעו על ידי הלכות יהודיות קדומות, והן משמשות כ'סיבה מוצדקת' להליך גירושין בין בני זוג) בפני בית הדין הרבני, וזאת על מנת שזה ייתן להם את הגט ובכך 'יגרש' אותם האחד מהשנייה.

בשל העובדה כי הדין המנחה הינו דתי, אזי מתן גט ייתפס בעיני בית הדין הרבני, כמוצא אחרון לפתרון בעיותיו של בני הזוג. כאמור, הסיבה לכך נמצאת בדין הדתי, לפיו ערך הנישואין הינו ערך עליון ומכאן – שיש לשומרו כמעט בכל מחיר.

הליך הגירושין הופך סבוך מעט, במקרה שבו בני הזוג אינם מגיעים להחלטה יחדיו, כלומר – אחד מהצדדים מגיש את תביעת הגירושין, ללא הסכמתו ורצונו של הצד השני. במצב זה, הצד שפנה לגירושין יצטרך להוכיח עילת גירושין, ואילו הצד השני בדרך כלל יתנגד בתוקף להליך הגירושין. לרוב, בסיטואציה כזו, בית הדין הרבני יפנה את השניים להליך המכונה "שלום בית", שבו ייקבע הסכם על ידי בני הזוג, הקובע את התנהלות השניים בכל רבדי החיים, וזאת בדגש על הפערים הקיימים במערכת היחסים ביניהם. הסכם שלום הבית יתוחם בזמן, אשר נקרא 'תקופת ביניים'. בתקופה זו, בני הזוג יפעלו על פי ההסכם האמור. על מנת לוודא את קיומו של ההסכם, בית הדין הרבני יוכל להטיל סנקציות על בני הזוג, כמו: חיוב לגור יחד, צו עיכוב יציאה מהארץ ועוד.

סופה של תביעת הגירושין, הינו מתן גט. למעשה, מתן הגט מהווה את השלב האחרון בין בני הזוג. בשלב זה יינתן גט על ידי בית הדין הרבני. וכחלק מההליך, יגרש הגבר את אשתו, באמצעות המילים "מגורשת, מגורשת, מגורשת". לאחר שבני הזוג יקבלו את הגט, אזי שניהם אינם נחשבים עוד בני זוג.

תביעת רכוש כנגזרת מתביעת גירושין:

כחלק מהליך הגירושין, יצטרכו בני הזוג לדון במספר נושאים בלתי נפרדים מהליך הגירושין, וביניהם – חלוקת הרכוש. בעת הפירוד, יצטרכו להגיע להסדר בדבר הרכוש אשר היה קיים לשניים ושעליו הסתמכו. ככלל, ובמידה ולשניים לא קיים הסכם ממון המסדיר את חלוקת הרכוש בעת פרידה, אזי יופנו השניים לחקיקה הישראלית, המסדירה חלוקת רכוש כמצב של ברירת מחדל, שהיא על פי חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), החל על זוגות שנישאו לאחר 1974. לפני כן, חלה עליהם חזקת השיתוף ובעיקרה – חלוקת הרכוש שווה בשווה וזאת בעקבות הכוונה ליצירת חיי שיתוף. על פי חוק יחסי ממון, החלוקה תעשה על פי הסדר איזון משאבים, שבו מחשבים את כלל הרכוש של בני הזוג ומחלקים אותו על פי תרומתו של כל אחד מהצדדים, וזאת בצורה שוויונית. לרוב, הדבר יעשה על ידי אנשים מקצוע המכונים אקטוארים.

תביעת חלוקת רכוש, יכולה כאמור להתדיין הן בבית המשפט לענייני משפחה, והן בפני בית הדין הרבני. כמובן שהערכאה שאליה תוגש תביעה ותפתח את הדיון ראשונה בתיק, 'תקנה' לה זכות ראשונים לדון בתביעה.

מהי תביעת רכוש?

תביעת הרכוש למעשה מכילה את כלל הרכוש המוחזק על ידי בני הזוג. ככלל, מדובר ברכוש המשותף שנצבר לבני הזוג במהלך חייהם המשותפים. לכאורה, נשמע כאילו מדובר רק בנכסים פיזיים, אך יובהר כי רכוש משמעו גם נכסים, כספים, זכויות קנייניות, קופות גמל ופנסיה, מוניטין, וכן כל רכיב כלכלי אחר אשר מחזיק הזוג. תביעת רכוש תדון על פי חוק יחסי ממון, אשר מגדיר את חלוקת הרכוש באופן הבא: "כלל הרכוש המשותף לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות". מכאן נראה כי נכסים רוחניים נכללים במסגרת חלוקת הרכוש. חוק יחסי ממון מחריג סוגי רכוש, שאותם לכאורה לא ניתן לחלק, כמו לדוגמא: ירושה. אלא שבמקרים מסוימים, ובהוכחת הצדדים כי הסתמכו על אותה ירושה, הם יוכלו לתבוע אחד מהשני את הירושה. יובהר כי מקרה כזו נחשב חריג, והקושי בהוכחת ההסתמכות, גבוה, וכי בית המשפט לא יאשר בקלות את חלוקת הירושה באופן המבוקש.

מהו הסכם ממון?

הסכם ממון כאמור, הינו חוזה כתוב הנערך על ידי בני הזוג, בהסכמה ותוך שיתוף פעולה מלא מצדם. ההחלטה לערוך הסכם ממון, יכולה לעלות הן בין בני זוג נשואים כדת משה וישראל, והן בין בני זוג שלא בחרו במוסד הנישואין, כלומר, ידועים בציבור. תוכנו של ההסכם הינו רכושי בלבד, כך שהשימוש בו ייעשה אך ורק במקרה שבו בני הזוג בחרו 'להפריד כוחות' ולפרק את התא המשפחתי שבנו יחדיו. היות ומדובר בחוזה לכל דבר ועניין, הרי שכתיבתו תעשה בהתאם. נציג בקצרה את חלקיו של הסכם הממון ואופי כתיבתו, כדלקמן:

חלקו הראשון של הסכם הממון, יכלול את פירוט הרכוש שהיה קיים לכל אחד מבני הזוג, לפני הנישואין או לפני החיים המשותפים. כלומר, החלק הראשון הינו החלק שמציג על איזה רכוש מדובר. ככל שחלק זה יהיה מפורט וברור יותר, כך עריכת ההסכם תהיה בהירה ויסודית, דבר אשר עשוי למנוע מחלוקות בעתיד בין בני הזוג. רוצה לומר, גם אם לבני הזוג ישנו רכוש, שאותו מסכימים השניים שלא לחלק ביניהם, עדיין יש לציין זאת מפורשות, וכך נוצר מצב שבו בני הזוג מקיפים ומתייחסים לכלל הנכסים שנמצאים ברשותם. חשוב לזכור כי בשלב זה, מדובר על רכוש שצברו בני הזוג בנפרד.

החלק השני, לעומת זאת, יפרט את כלל הרכוש אשר יצברו בני הזוג ממועד הנישואין, או לחילופין, ממועד החתימה על הסכם הממון. השוני בין החלקים, למעשה תלוי במועד צבירת הנכסים. כלומר, בעוד החלק הראשון מציג את הנכסים שהיו לבני הזוג לפני יום הנישואין, החלק השני מתייחס לנכסים שצברו יחד הזוג לאחר הנישואין, או לחלופין, במקרה של ידועים בציבור, מהרגע שהחלו לצאת או חתמו על ההסכם.

כאמור, ככל שההסכם יכלול את כלל הנכסים של בני הזוג, בין אם מדובר בנכסים משותפים או נכסים שרכשו לבד, כך ההסכם יהיה בהיר וממוקד, וימנע בעיות ומחלוקות בעתיד.

למעשה, החלק השלישי הינו לב ליבו של ההסכם, שכן בחלק זה יחליטו בני הזוג על אופי החלוקה ביניהם, בנוגע לכל נכס שאליו התייחסו בחלקים הקודמים.

תכלית ההסכם היא למעשה למנוע וויכוחים ומריבות עתידיות, בכל מקרה שבו בחרו בני הזוג להיפרד. בקיומו של הסכם הממון, יודעים בני הזוג מראש, מה החלוקה הצפויה להם. בנוסף, נראה כי בעת ההחלטה לערוך את הסכם הממון, נמצאים בני הזוג בהרמוניה ואהבה, שכן במצב כזה הם יכולים לחשוב בצורה צלולה ונבונה, מבלי שרגשות מעורבים של כעס, אכזבה ועצבים, ישפיעו על החלטותיהם, כפי שקורה בדרך כלל בעת החלטה על גירושין.

כיצד עורכים הסכם ממון?

במרבית המקרים, בני הזוג יחליטו על עריכת הסכם הממון בטרם הגיעו תחת חופה וקידושין. על מנת לתקף את החוזה, על בני הזוג לערוך הסכם בכתב, אשר יכלול התייחסות ממשית לכלל הנכסים המוחזקים על ידם. ההסכם יכול להיערך באמצעות ובעזרת עורך דין, ויכול שלא. אך על מנת שיינתן להסכם תוקף משפטי, על בני הזוג להחתימו על ידי נוטריון, או באמצעות פנייה לבית המשפט לענייני משפחה.

חשיבות בחירת עורך הדין:

על מנת לערוך הסכם ממון, מרבית מבני הזוג שוכרים שירותיו של עורך דין, על מנת שזה יהיה אחראי על עריכת ההסכם וההכוונה של בני הזוג. למעשה, לבחירת עורך הדין אשר יהיה אמון על עריכת ההסכם האמור, ישנה חשיבות גדולה. בחירת עורך הדין צריכה להיות שקולה ונכונה. עורך דין טוב, הוא עורך דין אשר יערוך את ההסכם בצורה הרמטית וסגורה מכל הכיוונים, וזאת כמובן על מנת למנוע סכסוכים ומחלוקות עתידיות. עורך דין אשר עורך הסכם ממון לבקשת בני הזוג, צריך לעשות זאת בצורה מקצועית, תוך התייחסות ממשית לכל נכס וסכום כספי אשר נמצאים ברשות בני הזוג.

סגירת תפריט
לייעוץ ללא התחייבות - לחץ כאן

לייעוץ ללא התחייבות
חייגו:
09-9555975
050-5875155 (מלכי)

או צרו איתנו קשר באמצעות הטופס

משרד עורכי דין מלכי מרידור

מלכי מרידור - משרד עורכי דין

 

דילוג לתוכן